40 שנה לאסון צור \ ארז לוזון

"40 שנה. תנו רבנן ג' דברים עלו במחשבה ליבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו… ועל המת שישתכח מן הלב. אבל הלב של המשפחות והחברים לא ממושמע, הוא לא שוכח. "

סיימנו עכשיו עצרת זיכרון לציון 40 שנה לאסון צור ולמלחמת לבנון הראשונה, לזכר ששת חללי גדוד המילואים שלי, גדוד 969. אני כבר כמה דקות יושב ברכב מול מוזיאון ארץ ישראל ומנסה לעכל את האירוע המרגש הזה. ארוע שמתוך מאות ימי המילואים שעשיתי בקצת יותר מ20 שנה האחרונות נמצא בשקט בעשירייה הפותחת של ימי המילואים החשובים ביותר.

כשהמג"ד טל והסמפ"מ ישי ספיר, העלו את הרעיון לערוך את העצרת הזאת, לא ידענו כמה זה יהיה מאתגר. בדרך לכאן, נתקלנו כמעט בכל מחסום וקושי שיכלו להיות ובסוף בהובלה של מפקד הגדוד והאח טל בורשטיין, יכולנו להם. לא אוכל לספר על כל הארועים המרגשים שהתקבצו להם בכמה שעות האלו, הישיבה עם הסמגד לשעבר בן ה79 שעדיין חי את הארועים, המפגש פנים אל פנים לראשונה עם משפחות הנופלים, קצינת הנפגעים שכינסה את המשפחות והודיעה להם שמדינת ישראל פותחת מחדש את חקירת האסון ועוד ועוד. ואולי השיא היה לראות את הנכדות והנכדים של הנופלים עומדים מול התמונות וסופגים את הידיעה שאנחנו זוכרים.

היום היה כנראה היום האחרון שלי כמפקד בגדוד ואני עובר רשמית לותיקי הגדוד וליחידת המילואים החדשה. זה היה יום טוב לסיים איתו 23 שנים בגדוד.

וזה מה שאמרתי הערב בטקס: 40 שנה. תנו רבנן ג' דברים עלו במחשבה ליבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו… ועל המת שישתכח מן הלב. אבל הלב של המשפחות והחברים לא ממושמע, הוא לא שוכח 40 שנה. לפני 23 שנה כשהצטרפתי לגדוד 969, מלחמת לבנון הראשונה היתה נראית כזיכרון רחוק רחוק. אבל ככל שהזמן התקדם קדימה, העבר רדף אחריו ולאט לאט השיג אותו ופתאום 40 שנה מרגישים לפעמים כאילו היו אתמול. 40 שנה. 6 חללים נפלו לגדוד שלנו במלחמת לבנון ולנו כממשיכי דרכם יש חוב, לזכור. אמנם רובם המכריע של לוחמי הגדוד היום עדיין לא נולדו אז, אבל אנו נמשיך ונזכור. 40 שנה. דור הולך ודור בא, הדור של מלחמת לבנון זכר ושמר על קשר, הדור שלנו המשיך לפקוד את הקברים ביום הזיכרון אבל רק בשנתיים וחצי האחרונות זכינו להיות קצת יותר בקשר אתכם משפחות יקרות. 40 שנה. פרשת השבוע חיי שרה, נקראת כך על שם ממשיכיה של שרה אימנו לאחר לכתה. אנחנו לוחמי ומפקדי גדוד 969 מחויבים לזכור ולהמשיך את דרכם. יהי זכרם ברוך